תקציר:

אהרב אהרון שמואל תמרת (1931-1869) הוא אחד מההוגים המרתקים והנשכחים של המחשבה היהודית במאה העשרים. הביקורת החריפה שמתח הן על הציונות המדינית והן על הרבנות האורתודוקסית ממשיכים לסקרן קוראים רבים גם היום, למרות שכתביו כמעט ולא מצויים בידי הציבור. חייו הפרוזאים של תמרת, כרב של כפר קטן בגבולה המזרחי של פולין, היו רק רקע למסכת פובליציסטית ורעיונית רחבת היקף, שצללה לקרבי תופעות מודרניות כמו פונדמנטליזם דתי ומדינת הלאום, ומתחה עליהם ביקורת מפתיעה בדיוקה שממשיכה להיות רלוונטית גם בתחילת המאה העשרים ואחת. במחשבה בהירה כתער, בסרקזם מר ובלהט נבואי תקף תמרת את המניפולציות של הלאומיות המודרנית ועמד על האופן בו דובריה מסווים את שאיפתם לעוצמה פוליטית מאחורי מסך רטורי של ערכים נאצלים. לא תמיד החזיק הרב תמרת בהשקפה שלילית כל כך על הלאומיות המודרנית ובכללה על התנועה הציונית. בשלהי המאה התשע־עשרה הוא היה דווקא אחד מסנגוריה הנלהבים ביותר של הציונות, בה ראה תנועה של תחיה תרבותית ושחרור האינדיבידואל היהודי מהשמרנות הלופתת של הממסד הרבני. דעתו השתנתה משהבין כי התנועה החדשה שמה את הריבונות המדינית בראש מעייניה והוא החל לתקוף אותה בחריפות. מבחינתו היתה זו משיחיות של שקר, שלא לומר עבודת אלילים, אלילים שהאדם בודה מליבו בכדי להפקיד בידיהם את גורלו. הוא סלד מהאופי האלים בו שאפה הציונות לממש את שאיפותיה הטריטוריאליות, מרמיסת חייהם ועולמם של שאר תושבי ארץ ישראל ומהקרבת חיים יהודים ולא יהודים למען מטרה שאינה משרתת דבר מלבד כוח ושררה. לא היתה זו נאיביות פציפיסטית פשוטה, אלא השקפה רדיקלית המציבה את היחיד ועולמו כאבן בוחן לכל תנועה רעיונית או פוליטית. מנקודת מבט זו אין כל טעם בהקרבת חייו של אדם אחד למען מדינה או לאום, ורעיונות התובעים הקרבה מסוג זה אין להם זכות קיום. כל תנועה רעיונית או פוליטית נועדה לשרת את האדם הפשוט ותנועות שאינן מכוונות לשם כך אינן אלא הונאה של בעלי שררה, המבקשים להם מכשיר לצבירת כוח ולהנעת ציבורים שלמים למטרותיהם שלהם.
מלחמת העולם הראשונה היתה בעיני תמרת עדות חותכת לפוטנציאל ההרסני של הלאומיות ששטפה  את אירופה. מיליוני צעירים הלכו להילחם בשם המולדת ובשם השמירה על כבוד האומה ואיבדו את חייהם במלחמה חסרת סיבה, שלא היתה אלא סכסוך בין קומץ שליטים ציניים. בכך הצטרף תמרת לשורת הוגים ואנשי רוח שהמלחמה האכזרית הביאה אותם לחשוב מחדש על היסודות עליהם נבנתה הפוליטיקה המודרנית. חיבורו 'כנסת ישראל ומלחמות הגוים' (1920) עומד בשורה אחת עם 'לאומיות' (2018) של רבינדרת טאגור ו'לביקורת הכוח' (1921) של ולטר בנימין, כשביקורתו של תמרת מובעת בשפת המסורת היהודית, המשבחת את תכונותיה המוסריות והפוליטיות של אומה הנתונה בגלות. במובן זה מהווה 'כנסת ישראל ומלחמות הגוים' חיבורו החשוב והיסודי ביותר של תמרת. חיבור בו חוברות יחד ביקורת הלאומיות וביקורת האלימות, הכרוכות לדעתו זו בזו לבלי הפרד. מאה שנה אחר הופעתו המקורית של הספר, נדמה שהדיון המובא בו על יחסיה של המסורת הדתית עם הלאומיות המודרנית רלוונטי יותר מתמיד. המהדורה החדשה מלווה במבוא המציג את הרקע הרעיוני וההיסטורי של הספר וממקם את דמותו הנשכחת של הרב תמרת במקום הראוי לה בהיסטוריה של המחשבה היהודית במאה העשרים.

חיים רוטמן הוא עמית קרן פולברייט במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בר־אילן. אחרי שהשלים את לימודי הדוקטורט בבוסטון קולג' הוא הקדיש את השנים האחרונות לחקר רעיונות אנרכיסטיים במחשבה היהודית במאות התשע־עשרה והעשרים העשרים. ספרו “No King but God: Varieties of Jewish Religious Anarchism”  עתיד לראות אור בקרוב בהוצאת מנצ'סטר יוניברסיטי פרס. בימים אלה הוא עובד על כרך נוסף של מאמרים בנושא וכן על הוצאת לקט כתבים של נתן חופשי.

 צחי סלייטר הוא עמית פוסט דוקטורט במרכז הרמב"ם ללימודים מתקדמים באוניברסיטת המבורג. בשנה החולפת השלים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ומחקריו עוסקים במחשבה יהודית־דתית במזרח־אירופה ובמפגש שלה עם מגוון רעיונות פוליטיים פילוסופיים ומדעיים. בימים אלה הוא עובד על פרויקט העוסק במתודות ספקניות בפילוסופיה היהודית במזרח־אירופה וכן על הוצאת לקט כתבים של שמואל אלכסנדרוב. 

הוצאת ספרי בלימה נוסדה בשנת ה'תשע"ט בירושלים על ידי יוסי שווייג ואבי נועם סטילמן במטרה להעלות על מזבח הדפוס כתבים שנשכחו ולפרסם טקסטים חדשים ורדיקליים הכתובים בלשון גבוהה
ומשקפים את המסורת היהודית והעברית לדורותיה.

Aaron Shmuel Tamaret: The Congregation of Israel and the Wars of the Nations

Editors: Hayyim Rothman and Tsachi Slater

Rabbi Aaron Shmuel Tamaret (1869-1931) is a fascinating and largely forgotten twentieth-century Jewish thinker. Although the wider public is not familiar with his writings, his sharp critique not only of political Zionism but also of the ultra-orthodox rabbinate has earned him a devoted following. Tamaret’s prosaic life as the rabbi of a small village on the Eastern border of Poland merely serves as background to an intellectual vision broad in scope that deeply penetrates modern phenomena like religious fundamentalism and the nation-state, subjecting them to profound criticism that remains relevant in the twenty-first century. With his razor-sharp mind, biting sarcasm, and prophetic fervor, Tamaret attacked the manipulations of modern nationalism and uncovered the manner in which its supporters hid their lust for political power behind a rhetorical veil of lofty values.

Rabbi Tamaret was not always opposed to modern nationalism, Zionism included. At the close of the nineteenth century, he was among the most enthusiastic rabbinic advocates of Zionism, seeing in it an opportunity for cultural renaissance and for the liberation of the Jewish individual from the confining conservatism of the rabbinic establishment. He changed his mind when he came to understand that the new movement put political sovereignty before all other concerns, at which point he initiated a bitter assault. He regarded it as a form of false messianism and idolatry; the nation, he maintained, is an idol that people fabricate in order to dispense with responsibility by entrusting their fate to another. He recoiled from the violent way that Zionists aspired to realize their territorial ambitions: by trampling on the lives, on the very world, of the other inhabitants of the land of Israel, sacrificing lives Jewish and non-Jewish for the sake of power and rule.

There was more here than naive pacifism. Tamaret upheld a radical worldview according to which the individual is the touchstone of any intellectual or political movement. From this standpoint, to sacrifice even a single human life for the sake of a state or a nation is unconscionable and ideologies that demand such sacrifices have no right to exist. Intellectual and political movements must serve human beings in the simplest sense; a movement that does not do so is a deception concocted by would-be masters who seek a means to accumulate power by setting the public in motion toward their own ends.

From Tamaret’s perspective, the first World War testified to the destructive potential of the nationalism that then swept over Europe. Millions of youth took up arms in the name of a homeland, or to defend the honor of a nation, losing their lives in a conflict with no better cause than a tension between a handful of cynical rulers. In this way, Tamaret joined the many thinkers and intellectuals moved by the cruel war to reflect on the foundations of modern politics. In this sense, his work, The Congregation of Israel and the Wars of the Nations (1920) stands together with Rabindranath Tagore’s “Nationalism” (1918), and Walter Benjamin’s “Critique of Violence” (1921). Expressed in the language of Jewish ethics, Tamaret’s critique praises the moral and political program of a diasporic people. The Congregation of Israel and the Wars of the Nations constitutes Tamaret’s most important text, incorporating, as it does, his critiques of nationalism and of violence which, in his opinion, are utterly inseparable.

A century after the original appearance of the book, its treatment of the relations between religious tradition and modern nationalism is more relevant than ever before. The new edition is accompanied by an introduction that addresses the theoretical and historical background of the book while situating its forgotten author, Rabbi Tamaret, within the history of Jewish thought in the twentieth century.

Hayyim Rothman is a Fulbright postdoctoral fellow in the department of Jewish Thought at Bar Ilan University. Having completed his doctoral studies at Boston College, he has devoted the last several years to research on the place of anarchist ideas in the late nineteenth and early twentieth-century Jewish thought. His book, No Masters but God: Portraits of Anarcho-Judaism will soon appear in print through Manchester University Press. He is currently at work on a second volume of essays on this subject as well as on a collection of essays and letters by Natan Hofshi.

Isaac Slater is a postdoctoral junior fellow at the Maimonides Centre for Advanced Studies at the University of Hamburg. His research involves the impact of broader political, philosophical, and scientific ideas on Jewish religious thought in Eastern Europe. He is currently at work on completing a collection of writings entitled Shmuel Alexandrov: Essays and Letters.

Blimah Books is a small press dedicated to resurrecting forgotten texts and publishing contemporary literary experiments in English and Hebrew, with the aim of creating books that draw on the Jewish past and which speak critically and creatively to the present. Blima Books was founded in 2019 by Yossi Schweig and Avinoam Stillman and is based in Jerusalem and Berlin.